מושית מנצור
בת של חטופ.המושית מנצור גננת משרד החינוך, מאבחנת דידקטית ומומחית להכנה לכיתה א' מרמת גן. לצד העבודה החינוכית עם הגיל הרך, מובילה את פרויקט ההנצחה וההרצאה החינוכית לבני נוער, ארגונים וחברות "חינוך משופם מאיר את העולם" - לזכר אביה, שלמה מנצור ז"ל, המעניקה השראה, כלים לבחירה בטוב, ערכים ואחדות.
השירותים והמוצרים שלי
לכל ילד יש קצב משלו – המעבר לכיתה א' מתחיל כאן
לכל ילד דרך משלו ללמוד, וקצב משלו להתפתח".
המעבר מהגן לכיתה א' הוא אחד הצעדים המשמעותיים ביותר בחיי הילד (וגם בחייכם, ההורים). כל ילד מגיע אל קו הזינוק הזה עם עולם ומלואו - חוזקות ייחודיות לצד אתגרים קטנים שזקוקים לחיזוק. כדי שהנחיתה בבית הספר תהיה רכה, בטוחה ומלאת ביטחון, הם צריכים מישהו שיראה אותם באמת.
נעים מאוד, אני מושית מנצור .כאשת חינוך בעלת ניסיון רב-שנים, גננת מוסמכת של משרד החינוך, מאבחנת דידקטית ומומחית לאסטרטגיות למידה - פיתחתי את סדנת "מוכנות לכיתה א'".
זהו מרחב מקצועי המעניק לילדיכם ליווי אישי וייחודי, תוך מיפוי מדויק של הצרכים, היכולות והקצב האישי של כל ילד וילדה.
מה אנחנו עושים בסדנה?
הסדנה משלבת כלים קליניים מעולם האבחון הדידקטי יחד עם למידה חווייתית ותנועתית, ומקיפה את כל תחומי המוכנות הקריטיים:
- שפה, אוריינות ומודעות פונולוגית - הבסיס החיוני ביותר לרכישת קריאה וכתיבה.
- חשיבה מתמטית - הבנת מושגי יסוד, תפיסה כמותית ורצף מספרים.
- מוטוריקה עדינה וחגורת כתפיים - ביסוס אחיזת עיפרון נכונה ומניעת עייפות ותסכול בכתיבה.
- מיומנויות קשב, התארגנות ולמידה - למידת "חוקי המשחק" החדשים של בית הספר, ארגון הציוד והקלמר.
- הכנה רגשית וחוסן - פיתוח וויסות עצמי, התמודדות עם תסכול והגברת הביטחון העצמי לקראת המעבר.
- איתור וחיזוק בזמן אמת - זיהוי נקודתי של תחומים הדורשים תמיכה והענקת אסטרטגיות מותאמות למניעת פערים עתידיים.
השילוב בין הניסיון המעשי שלי כגננת המכירה לעומק את דרישות המערכת, לבין העין המקצועית שלי כמאבחנת דידקטית, מאפשר לי לזהות את ה"שריר" המדויק שילדכם צריך לחזק בקיץ הזה ויגלה את הלומד העצמאי שבהם.
מורשת של אור- "חיוך משופם מאיר את העולם"
יש אנשים שהאור שלהם חזק מכל חושך. כזה היה אבא שלי, שלמה מנצור ז"ל.
יש אנשים שהאור שלהם חזק מכל חושך. כזה היה אבא שלי, שלמה מנצור ז"ל.
מגיל צעיר הוא נאלץ להתמודד עם אתגרים מורכבים וכואבים, ובכל זאת – בחר שוב ושוב בטוב, באהבת האדם, עזרה לזולת ובתקווה. בדרכו השקטה, העדינה, הצנועה והמחייכת, השאיר לנו מורשת ערכית עמוקה ומשפחתית שממשיכה להאיר לנו את הדרך.
במפגש זה אקח אתכם למסע מרגש בין תחנות חייו המרתקות:
הילדות בבגדאד - שם כבר כנער התגלו אומץ ליבו, צניעותו וטוב ליבו יוצא הדופן באירועים שהצילו חיים. בניין המולדת - עלייתו ארצה, חלקו החלוצי בהקמת הנגב ועד הקמת ביתו ומשפחתו בקיבוץ כיסופים. שלמה שגילם את ערך הנתינה והמחויבות למדינה, המשיך להתנדב לצבא ביחד עם אשתו, מזל, באהבה ובגאווה עד יומו האחרון. השבר הגדול והצוואה המוסרית – השבת השחורה של ה-7 באוקטובר 2023, שבה נחטף מביתו בגיל 85, נרצח בשבי, והושב אלינו לקבורה לאחר 509 ימים ארוכים של תקווה וגעגוע שהתנפצו ברגע.
מהשבר האישי לשליחות חינוכית
כאשת חינוך המלווה את הדור הצעיר מדי יום, אני רואה חובה מוסרית ושליחות עמוקה להעביר את הלפיד של אבי הלאה, ולהנחיל את הערכים שבהם פעל בחייו.
מעבר לסיפור האובדן האישי והלאומי, המפגש מעניק למשתתפים שיעור מעשי לחיים על חוסן, אנושיות, חמלה ובחירה מודעת בטוב- גם אל מול המצבים הקיצוניים ביותר. מתוך הטוב הזה, ועם ערבות הדדית נוכל ביחד לבנות חברה מלוכדת יותר בחברה הישראלית.
🤍
ההרצאה מתאימה ומותאמת אישית למוסדות חינוך (חטיבות ותיכונים), צוותי הוראה, ארגונים, חברות וקהילות.
הסיפור שלי
אבי, שלמה מנצור ז"ל, נולד בעיראק בשנת 1938, בן בכור ונכד בכור למשפחתו. שמו בערבית היה אסעד- שמשמעותו ”המאושר ביותר”. נדמה שהשם הזה ביטא את גרעין אישיותו: למרות כל האתגרים המורכבים שעבר בחייו, אבא בחר שוב ושוב בשמחת החיים, באהבת האדם, בעזרה לזולת ובראיית הטוב.
אבי מילדות ידע כאב, כשחווה בגיל 3 את הפרהוד בבגדד, אך הוא סירב להקשיח את ליבו.
מספר שנים לאחר עלייתו ארצה בחר להצטרף אל המרחבים הפתוחים, של קיבוץ כיסופים. בקיבוץ הכיר את אמא שלי והם הקימו משפחה לתפארת והיו נשואים כ-60 שנים.
במשך כשבעים שנה אבא הפך לחלק בלתי נפרד מקיבוץ כיסופים וכונה ״סבא שלמה״ גם מהילדים שאינם היו נכדיו.
אבי, שניחן ב'ידי זהב', הפך לנגר המיתולוגי של הקיבוץ. הוא ידע להפיח חיים בכל חומר ולהפוך גרוטאות עזובות ליצירות מופלאות - עד שקשה היה למצוא בית בכיסופים שלא היה בו רהיט פרי עיצובו או מעשה ידיו. הוא פעל תמיד בנדיבות אינסופית, מוכן בכל רגע לתקן, לבנות, להושיט יד וללמד אחרים.
בשבת השחורה, בשעה 7:30 בבוקר, פרצו מחבלי חמאס לביתם של הוריי ביריות וחטפו את אבא בחיים לרצועת עזה כשהוא בן 85 - החטוף המבוגר ביותר. המחבלים ניסו לחטוף גם את אמא, מזל, אך היא הצליחה להימלט ולהסתתר בממ"ד של השכנים עד שחולצה לפנות בוקר על-ידי כוחות הביטחון.
במשך שנה וחמישה חודשים ארוכים של געגוע, תפילה ונחישות, הפך שפמו המזוהה עם חיוכו האהוב לסמל לאומי של המאבק, אשר עיטר חולצות, תיקים, סיכות ושלטים בכל רחבי המדינה. עבורנו, השפם היה הרבה מעבר לסמל ציבורי – הוא היה תזכורת יומיומית לתקווה שלא חדלנו להיאחז בה. לאחר 494 ימים בשבי התקבלה ההודעה המרה על הירצחו, ולאחר 509 ימים הושב אלינו לקבורה באדמת המדינה לה הקדיש את חייו.
אבא הותיר אחריו את אשתו, מזל, 5 ילדים, 12 נכדים, 5 אחים ואחיות ומשפחה ענפה ואוהבת. המורשת המפוארת שהשאיר לנו טמונה בערכים שהנחיל: צניעות, חריצות, חמלה, נתינה, משפחתיות ואהבת אדם בלתי מתפשרת.
עבורי, הסיפור של אבא אינו רק סיפור של אובדן וכאב. זהו סיפור על אדם שחווה כבר בילדותו את הרוע האנושי, אך הקדיש את חייו לבנייה ולא להרס, ליצירה ולא לנקמה, לחיבור ולא לשנאה. אבא לימד אותי שגם כאשר איננו יכולים לבחור את מה שקורה לנו, אנחנו יכולים לבחור איזה אדם נהיה אל מול מה שקורה. אבא, אדם ערכי מאוד ומשפחתי מאוד, אשר אוהב את סובביו ותמיד נכון לעזור לכולם.
